מנגנת ושרה את החיים או לסוג'יי באהבה\אורית

קצרים -
1. רגע אחד: ספונה בחרדות הגוף, כלואה בירכיים שהתעבו בחודשי האכזבה, עת התנפצה לה זוגיות של עשר שנים אל סלעי הפיכחון והעלבון. חומקת באיטיות אל מחוץ לסדנת הטנטרה, הרחק אל עבר המדבר, ממררת בבכי על גוף שהעלה בשר וחשף בפני כולי עלמא, את מצוקת הנפש ואוצרותיה.
שנה וחצי אחרי, משחררת את הבטן החומה והחמימה, זוקפת ראש של השלמה והכלה,ומדגימה כיצד נושרות הקליפות ואיתן מסכות צהובות של חוסר ביטחון קמאי, זה הטבוע בנפש האישה מיום היווצרה. ככה, במבט ישיר אל עיניים מסוקרנות, מלטפות, מציגה 32 שנות ניסיון עטורות צלוליטיס עדין ומנחם.

2. רגע שני: שבה וחוזרת אל עלם נעוריה ואל יובש וצחיחות מעשה האהבה המדומה.
שנה וחצי אחרי, ישובה רכובה על עלם מנוקד בהרות שמש, משלבת רגליים בשרניות ומצמידה את צאקרות הבסיס. פעימות הלב מחרישות את אוזנה של האישה המבוהלת, זו שהוטח בה פעם אחר פעם מה מותר ומה אסור, זו שהגבולות הוצבו עבורה מבלי שנשאלה לדעתה. ישובה רכובה על עלם מנוקד בהרות שמש, פתע מכה בה התובנה, כי הגבולות נפרצו, נעלמו כליל עד שאין להבחין כי היו שם אי פעם. העולם מסביב נמוג, נטמע באיטיות אל תוך מבטיהם המשתאים של משתתפי הסדנא. העולם מסביב נמוג ונשמתה מוארת בלהבות הנרות המקיפים אותם. את שניהם, את שיווה ושאקטי. העולם מסביב נמוג אל תוך